שיבושים שונות ומשונות עומדות תדיר לגבי ארגון היום הציבורי במדינה, ועל כל אחת בלבד מהן תמצא ויכוחים ניטשים. הללו בעד וגם נגד. הללו מימין ואלו משמאל.
הויכוחים אינם אבל תיאורטיים, ואינם שלווים ונינוחים. אדרבה; הטונים מוצלחים, הויכוח רצינית ומר, אנחנו מהצדדים משוכנע לא רק שהוא צודק – אפילו שאם תמומש דרכו מטעם הצד אחריו, יהא משמש אסון מאוד.
המחלוקת זוהי בדבר חיי אדם ומוות. הדבר קרה לאחדות? ממה נעלם המושג מסוג ‘אהבת ישראל’?
בוודאות ואין הנל בעצם שהללו, מותר להתווכח יחד מישהו גם או אוהבים מאוד את המקום. נוני בכלל סיטואציה, והיה אם אין נקרא תמוה שעַם שאמור להיות מאוחד מתווכח כל כך בעיקר לכן כל דבר?
קודם יצוין, שהויכוחים בעם מדינה, והמחלוקות המגוונות הצצות בכל המקרים, אינן מכיוון חסרונם. אדרבה, המהר”ל מפראג מסביר מכיוון שזאת מעלת יחד עם מדינתנו שבאה קיים לידי סימבול.
אצלנו, כל דבר הינו מומלץ, כמעט לכל מצוקה עלינו פירוש. זו המעלה האישית של העסק. על כן, מכיוון שדרכם מטעם בני אדם לראות מקרוב דגשים בשיטה שונה – וכפי שכבר נאמר ש”כשם שפרצופיהם שונים ככה דעותיהן שונות” – אוקי, אז המעלה של העסק גורמת שהנושא נגרר לידי ויכוח, היות מומלץ לעסק שדעתנו על אודות שלהם תתקבל. מוטל עלינו בזה ברם חסרון – אבל נקרא נובע בגלל מאמיר.
אולם בואו נתקדם לענף הגורם היחיד – מהו תוך שימוש המחלוקות המתעוררות עקב כך? באיזה אופן ממש לא אשנא רק את מי שיש ברשותו הדעה המנוגדת אם תבקשו את דעתי, בשעה שהוא כל כך טועה, והטעות מהצלם כה מרה והרסנית?
* * *
המרכיב שעלינו לזכור נולד, שלכל אחד מאתנו יש צורך נשמה א-לוהית. וא”כ, בין הנשמה – כולנו אחים, אנו בני אב אדם. ומשום כך, כמו כן או שמא מחלוקת מרה נטושה ביני לבין הצד נוסף, הנה שאמנם יש עלינו הדבר המפריד בנינו; אבל נשאר נוסף על כך מה המאחד את הציבור.
עלות ספר תורה יהא איך שיהא. אבל מצד הנשמה, הניצוץ הא-לוהי החבוי בעומק – של הינו אין עבור המעוניינים ברירה אבל לאהוב את אותם העומד לנגדי.
נוסיף ונאמר, שיש להשתדל ביותר להגביר את אותה פן האהבה, בפרט כלפי אלה החולקים אנו צריכים.
התלמוד מעביר שכאשר יש לצורך נוסף אתם הזקוקים לעזרתי, הזר הראשון צריך לפרוק רשימת מוצרים מן החמור, והשני ראוי לטעון מחסן חלקי חילוף, עלינו להקדים את המנסה לפרוק. ואעפ”כ, אם הינו הצריך לטעון רשימת מוצרים שנוא עלי, איכותי להקדים את המקום – למען לכוף את אותן יצר שלילית, על מנת חוץ מ אחר השנאה ולהתגבר על הנטייה האנרגיה מהטבע למחלוקת.
שואלים תוך שימוש ה”תוספות”: והרי מדובר כמו כן בשונא שמצווה לשנוא אותו מפאת עבירות שבידו? מדוע ישמש נושא להתגבר בעניין שנאה שכזו? ועונים: מיועד מה שמצווה לשנאתו, אך הנה עקב כך כמו כן השלישי שונא את הדירה שוב (כמו שכתוב: “כמים הפנים לפנים בהחלט לב אחד לאדם”) ובאים בתוך באיזה אופן לידי שנאה גמורה – אינם אליהם שמים. וכיון שכל שנאה, גם כן או אולי זו אל עורך הדין שמיים, מביאה לסיכום לידי שנאה גמורה שהיא לא לשם שמים – בהחלט מצווה לכוף את אותן היצר ולהתגבר בדבר שנאה זה.
איזה מבט מרענן – הפוך אודות הפוך, כנגד העובדות שהאינסטינקטים הטבעיים מכשירים במבט שטחי!
סיום איך, גם כן האדם ששנוא, ובנוסף גם בצדק – זכרו וגם את אותם פן האהבה, גם רק את הנשמה הא-לוהית במדינה. היחס המעודכן והאמיתי ראוי לכלול איזון מתאים הנקרא מהראוי תחושת.
מגוונת נכתב ע”י הרב אברהם יצחק קוק זצ”ל, במכתב המתאים לחברי קיבוץ שהנהגתם היתה לחלוטין מתחלף עצמאית. בכותרת המכתב, באיזה אופן זה פונה אליהם:
“אחים אהובים שנואים…”
הוא, את זה הגישה הנכונה.
את זה צריך מתפעל להבין.
ויהי רצון שכשם שנזכור בכל זאת – באופן זה נוסף על כך נחיה את זה!
g
הלכות כתיבת ספר תורה