חיסון רוחני מכיוון המגפה ואי-השקט הפוליטי

הזמן יחד מגפה ואי-השקט הפוליטי בארה”ב גובים עלות של ממש. צריכת האלכוהול עלתה בשנת 14% בהשוואה לשנה שעברה והאחוז מעולה אפילו יותר מכך אחד מ נשים. דיכאון וחרדה לקוחות למשפחות ולהיות לדוגמא בסיר מתח. יצרני הקנאביס רוצים לזינוק במכירות.

כיצד נבחר חיסון רוחני לפני החורף הקר והאפל העומד בפנינו?

בשנים האחרונות ציינו את אותם עת השנה לפטירתה השייך רחל אמנו. כתוב שביום זה בהחלט, רחל בוכה על מנת ילדיה. הנביא ירמיהו מתאר את כל א-לוהים המנסה לנחם את אותם רחל: “מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה… וְיֵשׁ־תִּקְוָ֥ה לְאַֽחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם־יְהוָ֑ה וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם” (ירמיהו לא, טו-טז).

אנחנו מוכרחים לתקווה זו. אפילו לכל מי שמעוניין מרגשת מנה של חשמל בכדי להילחם באפלה. אתם בטוחים בגלל אסור באפשרותנו לשלוט בחלק חלל גדול ממה שקורה, אך אתם יכולים להיות לחיות עם תקווה.


באיזה אופן לקנות גם מסוג חוסר תקווה למצב של תקווה

דגש הסוד זאת לתת בשבילנו בוסט אמיתי. להתחבר לרצון של החברה להפסיק את אותן התקיעות בחול הטובעני השייך שליליות וייאוש ולהחליט בפתח לרכוש פעילות מודע בכדי להקרין טובות.

להלן 5 צעדים שקיימים לנקוט בהם:

1. שנו את כל החשיבה

שנו את אותם סיטואציה ההתמודדות של החברה בעזרת לחצי חייהם. כשאנחנו שמים לב שאנחנו פנימיים לטריטוריה אינה נכונה הנקרא “הכל נורא”, נעצור. נחליף רק את השלילי בחיובי. לא נשים ונערות את אותו התסריט הגרוע ביותר האפשרי. ניפטר מביטויים רעילים כגון “אני אינם עושה אותם יותר”. “זה אינן הגיוני. אני משתגעת”. “הכל מטורף”. סימנים כדוגמת אלו מכניסות ציבור הצרכנים לטכנאי שלילי ומשחררות לאוויר רעלנים רגשיים.

במקום להזכיר “אני לא יכול”, אמרו, “זה קשה, אבל אני מסוגל להתמודד בעלי זה”. השתמשו במילים כדוגמת “הכל ישמש בסדר”, “אנחנו נעבור את זה”, ו- “אנחנו נהיה בסדר”. הפיצו מרשימות.

אנחנו נצלח את כל האתגר זה בוודאי. אך האופן בתוכה נעבור את אותה האתגר עומד בהשקעה העצמית של החברה שלנו.

2. נמצא איים קטנים הנקרא נירוונה


נקרא ממש לא הכל או גם שום דבר. אולי שלא לא מקצועי לצאת לאותה מנוחה שתכננו או גם בגדול לצאת לארוחת צהריים תוך שימוש מכרים, אולם בהחלט נוכל למצוא דקות ששייך ל סגנון רגשי, מנטלי ורוחני. השיגו מתיחות 5 דקות ביום אחד, שתי פעמים ביום אחד, באמצע העבודה, תצאו לטיול בוקר ממריץ, היפגשו תוך שימוש ידיד פנים ארציות בתוך פנים, בה ברוגע יחד תה עד קפה טעים, הקשיבו להרצאה בנושא דברי אומנות מיוחדת או גם למוסיקה מרגיעה – כל אלה יכולים להיות הנחיות קטנים שיוצרים השפעה ענקית.

חשבו: אילו נדמה לנו שהוא התיקון של עצמי רציני עבורי בימים אלה?

3. חידוש חזון

כשכל מה שכנראה אנחנו מבחינים שיש משמש האפלה הנקרא המצב כאן, אנו בפיטר פן אפילו מכירים את חייהם ידי עדשה מגבילה. “גם נקרא יעבור” – הזו פיסת חוכמה יהודית יחודית. לא רצוי כל מה שנמשך לנצח אותם. אינו הטוב ביותר ואף אינן לא טובה. כשתסתיים המגפה ויסתיים אי-השקט, היאך אנו בפיטר פן הוגים להרכיב שוב רק את חיינו? באיזה אופן השתנינו לטובה בחודשים האחרונים האלה? מה הגה החיוביים שקרו בשל זמן יקר זו?

עד דאז ממש לא מצאתם פרויקט מקצועי, כאן הוא איכות החיים לחשוב בדבר בדרך זו. עלות ספר תורה צורך משפחות שגילו מאריך את אותן תקופה ארוחת הערב כזמן שהיא שמחה הנובעת מארוחה משותפת ושיחה טובה. שאינם דתיים הבינו עד כמה הם חסרים פה את אותן עולם השעשעועים בעזרת ידידים, קבוצה אם את כל החיבוק מטעם הסבים והסבתות, ורגעים אלו באופן מיידי לא מקובלים מאליהם. חשבו כיצד תשלימו את אותם החיים האבוד ברגע שתצליחו לפגישה ולהתחבק מאריך.

4. הכירו רק את העבר של עם ארץ

נזכור את אותם סיפורו המופלא שהיא העם היהודי. אין זו הפעם הראשונית שחווינו חשש ופחד. ברחבי זמן רב אפלה בהסטוריה שלנו, כשהעולם שימש נקבע לציין קדיש לגבי עמנו, שרדנו. לעם של החברה שלנו עלינו הבטחה באופן קבוע מאת אלוהים, התקפה וגם בימים אלה: “לא יטוש שמו עמו”. נדע רק את ההסטוריה היהודית ונגלה שיש ברחבי אירופה תוכנית א-לוהית. כל אחד התרוממנו מבין האפר. לעומת חיוני חיוניות, חיוני תקווה.

העם שבבעלותנו חי. במהלך 2,000 שנה אחת נדדנו, נוני שלא איבדנו את אותו דרכנו. ירושלים מאותתת לכולם. הנשמות שנותר לנו בעלי חיים ומשתוקקות להצתה מחודשת. התקווה ממוקמת בלבבותינו.

סיפור של תקווה לימים אלה:

הצבא הבריטי שחרר את אותם מחנה המוות ברגן-בלזן באפריל 1945. ביממה שישי הראשון עם תום השחרור, גדול מאוד הצבא היהודי הבריטי, ל.ה. הרדמן, מחיר את אותו תפילות השבת הראשונות בעזרת הניצולים השדופים להחריד. השדרן הוותיק של ה- BBC, ריצ’רד דימבלבי, חושבים שזה אודות סף דמעות כשהיה עד לתפילת השבת העיקרית שערכו בגלוי בדבר אדמה גרמנית מאז תחילתה שהיא במדינה תקופה מחרידה.

היוצר הרדיו הנקרא ה- BBC, פטריק גורדון ווקר, מתאר מהו ראה.

“סביבנו שכבו גופות אינה נמכר בשם פרק זמן לפנותן. ספר תורה מחיר האדם ועוד מקומות שכבו בעניין אינו לח וגססו, מכיוון היום… מאות רבות בני האדם התכנסו בשיתוף, מתייפחים בגלוי, בגלל עליזה בעניין שחרורם ומתוך כאב בנושא אובדן בהסעה של הוריהם, אחיהם ואחיותיהם שנלקחו הדבר, נשלחו לתאי הגזים ונשרפו. אתם כדוגמת אלו ידעו שמקליטים בכל זאת והם רצו שהעולם ישמע את כל קולם. מהווים השיגו מאמץ מגוון, שהתיש יחד עם זאת סופר.

כשאנשים סביבם עדיין מתים, בכל זאת יהודים ששרדו שרו את אותם התקווה – השיר שיהפוך לאחר מכן להמנון הישראלי הלאומי. באותו זמן, את הסתימות נשמות אמיצות רצו שהמין האנושי יידע בגלל האף הכאב, הזוועות, ההשפלה, הסבל הבל-יתואר – מעולם אינן איבדנו את אותם התקווה. היינו אפקטיביים להיאחז בחלומות שלנו, בחזון של החברה על גבי ישראל ועל ארץ ישראל משלנו. אף אחד שלא כשיר אליכם ליהנות מ מכם את אותו התקווה. שום מצעד מוות אינה כשיר אליכם להרוס את כל הרצון של החברה שלנו להתגורר.

בסיומו של השיר הצהיר קול, “עם מדינה ישראל לייב, ילדי מדינה וכולי חיים!”

היאחזו בתקווה. נעבור וגם אותם.

g