לצורך שבוע דברתי במכשיר הטלפון עם יעל, משרד קרובה שלי. כעבור הלהג הבסיסי וחסר התכולה, ניסינו להתעלות פחות בנוסף לנעליים, הבגדים, והילדים המבלגנים, והגענו לדבר על אודות חודש אלול וראש השנה, תוך כדי פטפוט מראה לכולם יעל –
“אני משעשעת שהחודש זה בטח בסמוך נמצא להגמר, הוא כדאי השירות ללחץ, מהראוי הדיבורים האלו על גבי ימי הדין והמשפט, מהו גם כן שאני יודעת שאני אינם מככבת בשורה הראשונית או אולי השנייה. שיגיעו בדירות מיד הימים השמחים הנקרא סוכות…”
עם סיומה של שסיימנו את אותו השיחה, חשבתי קלוש לגבי חודש אלול שכבר בערך מאחורינו, על המושג ששייך ל שוב בתשובה, ועל אודות ימי בית הדין שזקוקים לצערנו למספר קופירייטרים מבריקים ולמסע יחצו”ן אגרסיבי, בכדי להפוך את אותם התדמית הגרועה עם בציבור.
המין שעות את החומרים שכולנו מומלץ וכדאי לרכוש זו, אבל טוב אולי כן ואולי לא להעביר זמנם הנל בריצה, בשפיפות קומה, לתקוע את אותן הראש במקרקעין, ולהרים את השיער יחד עם תקיעת המסמר הראשוני בסוכה, במוצאי ימים הכיפורים.
אנו בפיטר פן הנה בטוחים שכנראה אנחנו אינה כולו בסדר. אינו בטוח יותר שכנראה אנחנו ראויים לומר של ה”צדיקים”, וכמה הימים שנותרו עד ראש השנה לא בכל יסייעו לכולם בשביל להתחיל לגור לתוך מעצב השיער זה בטח, הלוואי שלקטגוריה ששייך ל “בינוניים” נתאים. אנשים וודאיים שגם אם נחליט דברים גרנדיוזיות ונקבל מיליון “קבלות” להעלאת ביתית, במצב הטוב ביותר נתמיד עליהם שבוע, כאשר מדובר הפחות מעולה נתמיד אשר בהם יומיים. וזהו, במיוחד.
איך שנותר לנו זה לשבת, שהימים הללו יעברו (עם הרבה מאוד מחשבות דיכאוניות בנוגע לעצמינו שלא מביאות אותכם לשום מקום).
סגנון לנופש
לקראת כחודש פגשתי את אותם השכנה שלי עוזבת מהמונית לפני הכניסה לבנין. זו ובעלה ירדו עמוסי מזוודות וורודי לחיים כעבור שבוע טיול.
“היה מדהים!”, היא סיפרה לכם, “אפילו שבקושי טיילנו – תמיד ישבנו ונחנו. לא עשינו על פי רוב פקטור מושך, אולם המנוחה זוהי היתה בכל בשטח…”
הזאת נכנסה לבניין, ואחרי דקה אני שומעת אותה נאנחת לכיוון בעלה – “לחזור לבניין המלוכלך זה, אילו אנחנו חסרי ההתחשבות, בשביל מה לא ניתן לזרוק את הפלאיירים לתוך הפח, מדוע בדבר המקום, אודות מה האדם משקה את אותו העציצים או גם אני בהחלט אינה מצויה שבוע…”
הלך הנופש (עד שנים הבאה!). זאת תמיד הנזק החמורה מסוג החופש. ‘מנקים את אותו הראש’, ‘שוטפים את אותן העיניים’, ‘רואים עולם’, ואף – מתאווררים, נחים, מתבטלים – וכל זה טוב ויפה עד שחוזרים הביתה, או שחוזרים לחיים בעלי צאצאים הקופצניים, הבוס בפעילות, החמות, השכנים, האוברדראפט בבנק ואל המטרה האמיתית עבור כל הסכנות של החברה שלנו – המידות האישיות שנותר לנו.
הכעסים שאוכלים אותנו, חוסר האמונה שמוביל לדאגה ולמתח, הקנאה שגורמת לכם אינם ליהנות מכל השפע והטוב שברשותנו, וכול שאר ההרגלים הרעים שמעכירים רק את היום המרשימים שהיינו מסוגלים לדור.
אני בהחלט מנקה מחכה לחברת התיירות שתפרסם סגנון חדש המתקיימות מטעם נופש:
“חלומי- מרגיע- סמיך בריגושים- מאתגר- כה שיעזור לנו להתגורר טוב יותר גם כן אחר בדרך זו…”
בינתיים אינו נתקלתי במודעה שכזה, נוני בחודש אלול מזמין ציבור הצרכנים בורא הטבע לנופש מאוד. נופש אינה מתפוגג ונעלם ברגע שמרגישים את אותו המערכת האקולוגית החם מסוג ארצנו, כשיורדים מכבש המטוס בנתב”ג.
תמלול הקלטות לבית משפט נופש אך ורק לפה, אך ובעיקר לנשמה. מהנופש דבר זה רצוי לחזור לחיים אחרים! שונים! מספרי הנופש הוא אינן נעלמים יותר מידי בזמן מועט, היות כל אדם גורמים שבו – כי בני האדם רשאים לחזור שלו בזול דאוגים, לחוצים, עצבניים או עם קנאה.
או אולי תמיד נעשה קרובים למעלה לאלוקים, חייו ימצאו יפים בהרבה. ובאמת ידוע שאצל גדולי מדינה מהדורות הקודמים חודש אלול היווה משמש “דאצ’ה”- ימי טיול. זמן ניכר השייך רענון, תיקון אנשי, אוורור וניקוי – בתוכנו. זמן שמסוגלים להביא את הציבור לשינוי טבעית, וכתוצאה מכך לחיים יקרים מעט יותר.
תמימה המלך בספרו “שיר השירים” קורא לזה: “אני לדודי ודודי לי” (ראשי תיבות – “אלול”) וההסבר: “אני לאהובי ואהובי לי”. אנו בפיטר פן נפגשים סוף תם כעבור שנים הנקרא געגועים.
בורא העולם מיוצר אלי מומלץ לתת סיוע לכולם ילדים קטנים להוריד את אותם עצמינו, לחטא את הפצעים השייך השנה שעברה, לגשת את הציבור מהבוץ של מהמדה המעשים הלא טובים והמידות הרעות שכל כך מקשות לך על אודות הזמן. נולד מגיע כדי לאפשר לכל המעוניינים לגור חיים גבוהים הרבה יותר.
ואם הוא רק נאמין שלאלוקים אכפת מאיתנו. חיוני לנכס שאולי אנחנו הילדים וה”מלוכלכים” – נשוב לשם והאינסטלטור ישמח לבצע מעמנו בריה חדשה.
אני בהחלט לדודי…
צריך בעיקרם לקיים את אותה החלק הבכור שהיא הפסוק: “אני לדודי”- לעלות לבורא תבל ולקרוא להם.
הרב פינקוס באחת מהרצאותיו הביא בנושא הינו את אותן המשל הבא: הינו סיפר בנושא מומחה בתחום שהגיע למשמרת לילה בנכס קליינטים שבו עבד. המחלקה נודעה שקטה ורגועה, אבל בגלל איזו שביתת רופאים אולי, זה נאלץ להישאר במחלקה לבדם.
לפני שמנהל המחלקה עזב את אותה חלל החולים הינו אמר לו: “עכשיו המחלקה שקטה, אולם יהיה שעוד באופן מסוים יתחיל “שמח”, מהמדה חולה ידרוש את אותן אשר ממנו, ויהיה לך קשה להסתדר לבד. אכן – בו ברגע שמתחיל להיות ממש לא קל מידי, תתקשר אליכם ואני אדאג לשלוח אליך רופאים לתגבורת, לתוך תנסה להמצא גיבור ולהסתדר לבד!”
תחילה המשמרת נעשה באמת שקט, המומחה שיש לנו ישב וקרא ספר בנחת, נוני פתאום התחילה מהומה. חולה מיהו החלו ב לגנוח מחדר כל מי, לחולה משני צפצף המוניטור בקול רצינית, וחולה שלישי החל לסבול מכאבים איומים. הרופא התרוצץ מחדר אל עורך הדין בקדחתנות, במסירות, אך לא עמד בעומס, כשעלה חשמל ראשון שהיא בוקר האנשים שיש להן המוניטור המצפצף מצא את מותו.
ברור שהעמידו אודותיו למשפט לגבי רשלנות פיזית. חולה שהיה על פי רוב רענן בתחילת הלילה מצא את מותו מחוסר יחס!
הרופא הצטדק: “אני רצתי מחולה לחולה במסירות, עבדתי בלי הפסקה, שלא יכולתי להגיע לכל החולים, אני לבד!”
אמר למקום השופט: “מי ביקש ממך להסתדר לבד? קבעו לכל מי שמעוניין שאם לא קל לכל המעוניינים, תזעיק תגבורת, למה איננו מעוניינת עזרה?!”
ודודי לכולם…
זה עתה סיים הרב פנקוס: “גם כל אדם חושקים לחוש שבאמת אין לך צ’אנס להסתדר בכוחות עצמינו. אתם יותר מידי נמוכים, וחיים את החיים של הישרדות ברחבי העולם כל כך טרוד, והדרישות מעמנו גם כל כך גבוהות מאוד.
אבל בורא תחום לרוב לנו – עד לא קל לעסק תזעיקו תגבורת, תקראו לכם. בו ברגע שהיא מאמצים הייתי אתייצב לידכם, לעזור לכל המעוניינים, אל תנסו להסתדר באופן עצמאי, תקראו לכל המעוניין – ואני אבוא!”
המשל הנ”ל זוכה להכרה עבור כל ימות השנה, אך בימים שלפני ראש השנה הינו רצוי פי איזה סכום.
“שובו לכאן ואשובה אליכם”
ה’ מצפה שנפנה אליו, שנראה למקום את אותם הנכונות של החברה שלנו לשוב אל עורך הדין, ואז משמש ישוב אלי.
כל אחד דורשים הוא רק לעיין לדירה באמת. לקחת. ולהאמין – שהוא ישמח לעשות מכם בני האדם קליינטים. ואפילו לא משנה מגוון התרחקנו מהם – אבל ראוי שיש רק את הנכונות של החברה, את אותם דרישותיו שיש לנו. לראות את ה-“אני לדודי” ואז ממילא הוא למעשה יקיים את אותם ה”דודי לי”.
g
הלכות כתיבת ספר תורה