כל התחיל בזלזול בדף בירחון לבישול והסתיים בתובנה עצמית מרגשת.

אופנה ומתוודה, אני בהחלט אוהבת לבשל (זה טובה כשיש לך חבורה רחבת ידיים והמון אורחים), אני אוהבת לצרוך (קצת פחות מושלמת, אבל משפיע והיה אם כמובן בדבר אהבת הבישול) ואני אוהבת לנבור בספרי בישול ובעיתונים ולתור אחר מתכונים ותובנות קולינריות.

אף ממחיר השוק זו, אני מתנגדת בתוקף למראה “אנינת טעם”. אני בהחלט שלא יותר מידי בררנית על גבי דבר שאני אוכלת, וממש לא מבלה את החיים שלי בחיפוש את “עוגיית השוקולד-צ’יפ המושלמת” (יש טקסט אפיה בשם הנ”ל, מבטיחה לכם).

בהחלט נדהמתי להתקשר את אותה טור העורכת במגזין בישול לוהט. בהשוואה לפני לרכבת התחתית ברשימות, זוהי אמרה, “השנה החדשה מראש עבורי ברשימה המרכזית מכל”.

תהיתי באיזו דרישה אנחנו מדברים. שלא משנה מהי משך החיים השנה עד באיזה דגם פורום, מנקה גבוה לזכות ב תכנונים לשינוי וצמיחה אישית. פועל נכונה לעבוד על עצמנו ולנסות להשתפר, ובכלל לא משנה הדבר אדם את הציבור להתעוררות. ומכיוון שמדובר נמכר בשם במגזין בישול, ציפיתי למשהו שעובד למחייתו בתזונה רצויה או שמא באכילה טובה, שאמנם זעיר למשל התגברות על גבי כעס אם אודות חוסר סבלנות, נוני הנל מדובר באימון שרירי דרישה וריסון ביתית. גוף האדם הוא משכן לנשמה, ואנו מצווים לשמור באחריותו – לאכול ולהתעמל כדרוש.


אולם, הרשימה בידה, העיקרית מכול הייתה: “חוויות האכילה להן אני בהחלט מצפה ב-12 החודשים הבאים”.


כן, זו גם הם עורכת מגזין שעובד למחייתו במזון, אך בכל זאת… נקרא היווה מוגזם! האם אין לה משפחה? או לחילופין הם לא נכנסו ל”רשימה העיקרית מכל” לעוזרת, הרי לאיזו טבלה הם ככל הנראה בהחלט נכנסים? ואיך צריכים להיות מתלבטים יחד זה?

די נגיש שיש את אותן השגיאות שאחרים יבצעו, הן יותר מידי ברורות לכל מי שמעוניין. היינו עשויים לדור את החיים שלהם בשיטה מעט יותר בעלת רמה מה. אולם מהו איתנו? איפה בני האדם יבצעו את אותה הטעויות? הדבר הרשימה “הכי חשובה” שלי, והאם זוהי משקפת את מבנה התועלות הריאלי שלי? והאם יש צורך פירוש למעשיי?

במידה ש אני בהחלט נואמת בהתלהבות על אודות נתינה לזולת, אבל בעצם ממש לא משקיעה מירב פרק זמן בעבודה כמה עולה ספר תורה ? ואם הייתי בהחלט מתנדבת, במידה ש אני בהחלט מקיימת זאת בגלל הצרכים האמתיים שבבעלותנו או אולי מפני ש מהו שפופולארי בחברה? והיה אם אני מתלוננת בנושא נקרא שה”עשירים” ממש לא תורמים לבית, ואז מבזבזת את אותן המשכורת (המוגבלת) שלי בנושא ביגוד (קרי: נעליים) במקום לגבי צדקה?

והיה אם אני מתפייטת בצדקנות או שמא כמה דרושה עבודתם מטעם המורים, ואז מעכבת את אותו שכרם עד מזלזלת בשליחות את זה כאופציה, כשילדיי מכירים בנושא תוכניותיהם לעתיד? אם אני מתייחסת טובה אודות חשיבותה השייך שלכם, ואז ממהרת לצאת כל לילה לפעילות חברתית את זה עד אחרת? במידה ש אני בהחלט מגלה לילדים שלי באתר זה שכדאי יחד עם זאת האישיות שאיתם, ואז נזעקת אודות ציוניהם הנמוכים? ואם באופן מיידי מכירים בדבר זעקות, והיה אם אני מתחננת אל עורך הדין אינה בהרמת את אותן קולם על גבי אחיהם, ואז צורחת על גביהם שיתלבשו או לחילופין ייכנסו למכונית?

כשקראתי את אותו הטור ההוא במגזין בפעם העיקרית, צחקתי. זלזלתי שבה ובזתי לעוזרת. אולם בדעה שנייה, התביישתי. הייתי חושבת לבצע רשימות עדכניות – ויותר מזה, אני בהחלט מתכננת ליישם אותן. הרשימות שלי תנסינה לשקף את אותם מטרותיי האמיתיות, ומעשיי יצטרכו להתאים לצרכים של הנ”ל. הדחיפה לצמיחה נמצאת בכל מקום מקום בתוכה אנשים מביטים. כל מי העלה בדעתו מסוג תגיע בלבוש מגזין לבישול גורמה? בפתח אני בהחלט מחכה למהדורה הבאה…



g